כוס ראשונה - געגוע: סבתא שלי הלכה לעולמה ימים ספורים לפני חג הפסח וימים ספורים לאחר שנולדה ביתי הבכורה. היא גם לימדה אותי להכין גפילטע פיש ומאז ועד היום זה התפקיד שלי בחג. כבר שנים אני מנסה לשחזר את הטעם אבל בינתיים אני עדיין מרגישה טירונית בכל פעם שאני ניגשת למלאכה הקשה הזאת. התוצאה תמיד קרובה, אבל אף פעם לא בדיוק. אז איזה יין הולך עם גפילטע? התשובה המתבקשת היא שמפניה, אבל ממגוון היינות שלנו הייתי ממליצה על שרדונה מסדרת דלתון. יין טהור עדין ומדויק, כמו שגפילטע טוב צריך להיות.
כוס שנייה - יופי: האביב: הו הו – האביב! הוא כאן במלוא הדרו! החוץ בימים אלו נראה לי כמו יצירת רוקוקו: עמוס, אקסטרווגנטי ועשיר, עשיר מאוד. פורח, מריח, מזמזם, מוגזם לחלוטין. מוחצן, חסר עכבות ומנפנף ביופיו לכל עבר. היין האביבי האולטימטיבי בעיניי הוא הויונייה. ריחני, מבושם, מקסים. חסר עכבות ביופיו ולא משאיר מקום לדמיון.
כוס שלישית - אהבה: במשפחה שלי יש המון אנשים שחוגגים את יום ההולדת שלהם בסביבות חג הפסח ובראש ובראשונה, ביתי האהובה, איה שתחגוג השנה יומולדת 10. כמו בשיר הנפלא של יהודית רביץ, "את עושה אותי אמא", גם איה עושה אותי אמא. עושה, בלשון מתמשכת כי להיעשות אמא זה כנראה תהליך שלא נגמר אף פעם. אז הכי מתאים לדעתי קברנה סוביניון מכרם מירון כי הוא יין מכרם יחידני ומייצג נאמנה את המקום שממנו הוא בא ואין עוד כמותו. אם אני אצליח ללמד את הבת שלי את המסר הזה: שכל אחד הוא מיוחד, רק מעצם קיומו, דייני.
כוס רביעית – ואחת לשנה הבאה: כשנחזור לעבודה אחרי חופשת הפסח, בציר 2010 כבר יהיה מעבר לפינה. הגפנים בעונה הזאת גדלות בקצב כל כך מהיר שעל פי הקלישאה – אפשר לשמוע אותן צומחות. זהו הזמן לאופטימיות ולתקוות הגדולות. זה זמן לציפייה שהטבע ייטיב עמנו וייתן לנו בציר גדול. יין מבציר גדול באמת הוא המתתיה מבציר 2006. יין גדול, בציר גדול וגם מתי – כבר ילד גדול. אז שתו כוס אחת של מתתיה ותרימו תפילה שגם השנה יהיה לנו בציר גדול.
מקווה שיהיה לכולכם חג שמח.