בשנה נורמלית תחילת אוגוסט היא כמו להיות בכוננות. אסור לחלוץ נעליים, כי כל רגע עלולה להיות הקפצה, אך עם זאת אתה בעצם יודע ששום דבר לא יקרה. השנה זה קרה, ובגדול. היתה אזעקת אמת. הבריקסים (אחוזי הסוכר) איבדו את הברקסים ועפו בקצב מסחרר כך שמצאתי את עצמי מסיימת את בציר הסוביניון כבר ב-15 לאוגוסט, בעוד שבשנים רגילות אנחנו רק מתחילים באמצע החודש. נכון להרגע הם כולם תוססים להם לבטח במיכלי התסיסה והחביות.
ועוד כמה נקודות לגבי הבציר:
-
מסורת היא מסורת ולכן פתחנו את טורניר השש בש של בציר 2010 לפני מספר ימים. לאור מסקנות העבר חולקו המשתתפים הפעם לבתים, ולא בליגה כפי שהיה בשנה שעברה. שלב הבתים צפוי להסתיים בתחילת חודש ספטמבר. צפו לעידכונים.
-
הדבר הכי משמח בבציר הוא כמובן הבציר, אבל הדבר הכי פחות משמח הוא לפרסם את תורנות המוצ"שים. מי יעבוד במוצאי ראש השנה ולכן ירותק לביתו בחג ומי יעבוד במוצאי כיפור ולא יוכל להתחיל בבניית הסוכה, וכל זה על מצפוני היגע.
-
ואם כבר במועדים עסקינן, מרגע שהתחלתי לעבוד ביקב, יקב כשר, ההתמצאות שלי בלוח השנה העברית השתפרה פלאים. מי ידע שראש השנה הוא יומיים?! מי ידע שמיד לאחריו יש צום? מי ידע שיש בין הזמנים, בין המצרים וכל כך הרבה צומות ותעניות? אני בטח לא ידעתי, אבל עכשיו אני יודעת. ואתם יודעים למה? כמו שכל דבר בעולם הזה נמדד לפי המדד הרלוונטי היחיד, האם הוא "טוב ליהודים", כך גם כל מועדי ישראל. האם הם מפריעים לבציר או לא. יום כיפור נופל בשבת? הרווחנו. ראש השנה מחובר ליום שישי? אכלנו אותה!
זהו, אני חוזרת לעבודה. בציר 2010 קורא לי.