משה הצטרף ליקב לפני קצת פחות מחמש שנים ומאז היקב עבר לא פחות מאשר טלטלה. שידוד מערכות, קוראים לזה בבי"ס. גבירותיי ורבותיי – מהפך!
מה היה לנו: נטיעות נרחבות בכל אזור הצפון, הקמת מחלקה חקלאית, הרחבת הייצור, קניית ציוד, תוספת כוח אדם, הרחבת מרכז המבקרים, החלפת מכוניות, שוב החלפת מכוניות וכן – החלפת מכוניות. באמצע היו מלחמה אחת, פריצה אחת, חגיגות עשור (עוד מעט כבר 15) והרבה הרבה כוסות קפה. הנה הראיון:
ש: מה הדבר שהכי הפתיע אותך בתעשיית היין שלא ידעת לפני שנכנסת לתחום?
ת: הדבר העיקרי שהפתיע אותי הוא חוסר התכנון והפיקוח בענף. תכנון: ניכר מאוד היעדר התכנון בהיקפי הנטיעות, בהתאמת זנים לאזורים ובסופו של דבר הלקוח הוא שנפגע. בתחומים אחרים שהכרתי ניכרת יד מכוונת מצד הממשלה ואילו בתעשיית היין הדבר לא קיים. לדעתי חייבת להיות הגנה של המדינה הן על היצרן והן על החקלאי. הורדת המסים על הייבוא פוגעת גם בסופו של דבר בהכנסות המדינה.
דבר נוסף הוא נושא התמחור של היינות. לא מצאתי שום הגיון בתמחור. לא פעם אני רואה שני יינות שמתומחרים באופן שונה לחלוטין כאשר בפועל מדובר על יינות מאותו זן ומאותה חלקה. לצערי הרבה יקבים לא מפנימים שהלקוח הוא זה שמפרנס אותם ושלאורך זמן לא ניתן לעבוד עליו.
גם הפתעות לטובה היו לי: רמת היינות הפתיעה אותי לטובה. בעבר נהגתי לצרוך בעיקר יינות מחו"ל, בעיקר צרפת, ועם הזמן נחשפתי יותר ויותר ליינות ישראלים טובים מאוד.
מאוד הופתעתי לפגוש בענף קבוצה גדולה של ייננים צעירים ומוכשרים שמעזים לנסות דברים חדשים.
ש: איזה יקב בוטיק אתה מעריך במיוחד ולמה?
ת: מבחינת היינות אני מעריך מאוד את קלו דה גת. במיוחד יין אחד שממש הוציא ממני WOW והוא הסיקרא. מצאתי ביין הזה המון אהבה, שמש, פרי. ניכר שהיינן הכין את היין בהרבה אכפתיות, מחשבה על הלקוח ואהבה למוצר.
יקב טניא – היקב מעורר בי השתאות. אני חושב שמי שיראה את היקב לא יאמין שממנו יוצאים יינות שנמכרים ב- 100$. יורם ממתג את עצמו כיקב איכות לעשירון העליון ובלי יח"צ ובלי פרסום מוכר את כל היין. בעיקר מסתמך על עדות מפה לאוזן ועל כך אני אומר – שאפו!
ש: איך אתה מיישב ביקב את המתח בין השיווק לפן היינני המקצועי?
ת: לדעתי זהו החלק הקשה ביותר בעבודת המנכ"ל. כשביקב חסר יין, וזהו המצב שיקב דלתון נמצא בו, אני כל הזמן נושך שפתיים. לעיתים אני רוצה לעגל פינות ולהוציא יין מוקדם אך אני חושש מעונשו של הלקוח. דוגמא טובה בעיניי להדגמת הדילמה הזאת היא עשיית קברנה סוביניון ומרלו מסדרת כנען בבציר 2008. במקרה זה החלטנו להוציא יין מוקדם יותר ובמחיר טוב יותר כדי להשלים פער של חוסר יין לפסח. ההחלטה הייתה מעין פשרה בין הצד היינני לצד השיווקי.
אני חושב שמנכ"ל צריך להטות אוזן לצד המקצועי ולאפשר לעובדיו להטיל וטו ולא להוציא יין שאינו מוכן למרות התסכול הכרוך בכך לא פעם.
לאורך זמן אני חושב שהדבר הנכון לעשות הוא להטות את הכף יותר לצד המקצועי. אמנם בטווח הקצר קל יותר לספק את הצד השיווקי אך סופה של ראייה כזו להביא לסגירת היקב.
הייתי רוצה להגיע למצב שבו יש לי מספיק יין שמאפשר לי גם להוציא לשוק יינות צעירים שמקלים על התזרים וגם להוציא יינות מתיישנים יותר במועד המתאים. כמו כן הייתי רוצה להחזיק מלאי של כמה עשרות בקבוקים מכל יין בסדרות הגבוהות, ליישון ארוך טווח.
ש: איך אתה רואה את מעמד הכורם בעוד 10 שנים?
ת: הייתי רוצה לראות מצב שבו היקבים יפנימו שהכרם הוא הגורם הכי חשוב ביקב. ככל שהעניין הזה יופנם ילכו וישתפרו היינות שנייצר כאן.
אני מאוד רוצה לראות מצב של חלוקת הארץ לאזורי גידול מוכרים ודרוג הכרמים כפי שקרה בהרבה מארצות אירופה והעולם החדש.
אני חושב שברמה המקצועית עברנו מהפיכה בגידול הכרמים. הייתי רוצה לראות שיתוף של הפקולטה לחקלאות עם ענף כרם יין ליצירת ערך מוסף מדעי ומחקרי. הייתי שמח מאוד אם יקב דלתון ייקח חלק בפרויקט כזה.
אני מאמין שעם התבגרות הכרמים ויצירת מסורת של גידול נראה עלייה באיכות התוצרת. חשוב לזכור שכרמים רבים בארץ עדיין צעירים יחסית.
האם אתה לא רואה במסורת מכשול: בפירוש לא. אני חושב שבד בבד עם מסורת בייצור תתהווה גם מסורת בצריכת יין ותיווצר מסורת קולינרית. הלוואי שלא אראה עוד אנשים שותים קולה או פטל עם סטייק.
לצערי המסורת הקיימת בארץ היא חשיבה על העכשווי והמיידי.
ש: מהם הקשיים המרכזיים שצפויים לדעתך לתעשיית היין בישראל בחמש שנים הקרובות ואיך אתה נערך לפתרונם?
ת: כמו שכבר ציינתי הקושי המרכזי הוא העדר תכנון. נטיעות גדולות מאוד שהן מעבר לעלייה בצריכה. אני חושש שנגיע למצב של הצפת השוק.
דבר נוסף שצפוי מאוד להקשות בעתיד הוא נושא הייבוא. ישנו ייבוא לא מבוקר שמטרתו לעשות כסף על גבו של הצרכן הישראלי. ישנה הצפה של יינות זולים שלא מספקים תמורה. לדעתי בטווח הבינוני תהיה פגיעה ביקבים מסוימים ונראה סגירה של יקבים. כמו כן רואים בקהילות היהודיות תהליך של התבוללות שמקטין את קהל היעד הפוטנציאלי שלנו. אני מעריך שבעוד 100 שנה עולם הקהילות היהודיות ייראה אחרת לגמרי. קהילות שלמות יתבוללו לחלוטין ובהקשר שלנו יקטינו את הדרישה ליין כשר.
הגידול בצריכה לא מתקדם בקצב משביע רצון לטעמי ואין צפי לגידול ניכר באכלוסיה כמו שהיה עם העלייה מברית המועצות. כל זה מביא אותי למחשבה שהגידול של היקבים בשנים האחרונות הוא בועה.
ש: מהו לדעתך התפקיד העיקרי של מרכז מבקרים ביקב (מרכז רווח, עוגן תיירותי, חנות מפעל...)?
ת: מרכז המבקרים הוא בראש ובראשונה תעודת הזהות של היקב. הוא מציג את היקב ומספר את סיפורו. הוא נותן לאנשים תחושה שהם נחשפים לתהליך ובעצם מגלים את "הסוד". את מאחורי הקלעים. אני מאמין שצריך לתת לאנשים לטעום את כל היינות, אך לאפשר להם בחירה. לא לסנן עבורם מראש איזה יין הם יטעמו אך לא להציף אותם בטעימה של 15 יינות. אני מאמין שהסיפור חשוב לא פחות מהיין ולכן יש להקפיד ולספר את הסיפור שמאחורי היקב. אני חושב שבמקרה של דלתון הסיפור משלב אהבת ארץ ישראל עם אהבת אדם וראוי שיסופר. אהבת האדם צריכה לדעתי גם לבוא לידי ביטוי באופן קבלת המבקרים ביקב וכהוכחה לכך שזה עובד, אני רוצה לציין שבחמש השנים האחרונות הגדלנו ב- 800% את מספר המבקרים ביקב ורבים מהם הם ביקורים חוזרים. ישנם אנשים שמרגישים כבר כמו חלק מהמשפחה. הם חוזרים שוב ושוב, מביאים בני משפחה. רואים לנכון לשתף אותנו ואת היין שלנו בשמחות שלהם ואוהבים לשמוע מה מתחדש ב"יקב שלהם". אנשים אוהבים את הצניעות של עובדי המרכז, את החמימות המורגשת, את הגינון, הנוף וכמובן השירות.
אני רואה חשיבות עצומה בכך שמרכז המבקרים מהווה עוגן תיירותי. המבקרים ביקב מפרנסים עשרות צימרים, מסעדות ואתרי תיירות נוספים. אנחנו רוצים לגבש פה באזור מודל של תיירות יין, כמו שנעשה באזור יואב יהודה אך לצערי בחלק מהמקרים אנחנו מרגישים כמו מספר בארנונה ותו לא. שיתוף הפעולה שישנו היום באזור הוא למרות הרשויות ולא בגללן וחבל.
לצערי חלק גדול מתיירני האזור לא מבין שמחירי הלינות מבריחים תיירים ולא מושכים אותם. אני חושב שעם הזמן מחירי הלינות יהיו חייבים לרדת כיוון שהם לא ריאלים.
ש: האם יש דברים נוספים שאתה רוצה לומר?
ת: הייתי שמח לראות עוד ועוד יקבים באזור ויזמות עסקית נוספת שמתבססת על חקלאות תיירותית. דבר נוסף שחשוב לי הוא שימת דגש על נושא איכות הסביבה. מפריע לי שאין תמריץ של הממשלה לנושא הגידול האורגני והמתחשב בסביבה.
ברמת היקב אני מעוניין להמשיך ולשפר כל הזמן. אני רוצה שהאנשים שעובדים איתי יעיזו, יגדילו ראש, יציעו עוד ועוד יוזמות. אני אוהב לקבל הצעות מהשטח של אנשי המקצוע וככה להתקדם. אני מאמין בגישה של העצמת אנשי המקצוע, של הבעת דעה ושל חשיבה יצירתית. מפריע לי שלפעמים אני מעלה רעיון ונתקל בתשובה שלילית. אני אוהב לשמוע מה כן, לא מה לא.
כשנכנסתי ליקב והתבוננתי באופן שהאנשים פה עובדים ראיתי חתירה לדייקנות, מחויבות למקום ומכאן הבנתי שרוח המקום היא מצוינות. לקח לי שנה כדי להבין מה בדיוק עושה כל אחד ומה מניע אותו. אני אוהב להקיף עצמי בענקים. לא רוצה לגמד את האנשים שעובדים מתחתיי. אני רוצה שאנשים יקשו, ישאלו שאלות, יביעו את דעתם, יהיו סקרנים. קשה לי לעבוד עם אנשים שלא מגלים פתיחות וסגורים ב-ד' אמות.
עד כאן. אני מקווה שנשארתם עם חומר למחשבה. אני רוצה להעיד שיקב דלתון תחת ניהולו של משה הוא מקום דינמי, מתפתח ומלא חיים. אין רגע דל ולא נחים על זרי הדפנה.
ואם כבר קלישאות, חשוב לי להוסיף שהכדור הוא עגול ורומא לא נבנתה ביום אחד...
תודה רבה למשה על שיתוף הפעולה.