אוקיי, בואו נדבר רגע על הצבע הורוד. כמה מחבריי הטובים ביותר, או בעצם שניהם, הם ייננים מאוד גבריים שעושים רוזה מאוד ורוד. ואילו אחד אחר אומר שלעולם לא יעשה רוזה, אולי הוא פחות בטוח בגבריות שלו?... שאלה...
אם להודות על האמת חצי מהכיף בלעשות רוזה הוא המשחק עם הצבע. קצת יותר, פחות. ורוד, אפרסק, סלמון. בכלל רוזה זה כיף. משחק כזה. יין של ייננות. הזדמנות להפגין טוב טעם, מתינות, עדינות ושליטה מלאה בתהליך... אכן תמהיל מרנין.
בכל מקרה, ישבתי היום עם סוחרת יין דגולה ובטוחה בעצמה, באופן שרק אמריקאים יודעים להיות, ומזגתי לה לטעימה מהרוזה שלי. "אף אחד לא יקנה את זה!" "אף גבר לא יעיז להיתפס עם יין כזה ביד!" וגם: "זה יפה מדיי!". הלו, אישה, מה נסגר איתך?! שאלתי את עצמי. בימינו?! גברים נכנסים להריון, קונים לבד חולצות, מעשנים פרלמנט ארוך. איפה את חיה? אבל בקול רם שאלתי:"אז באיזה צבע הגברת רוצה את הרוזה?"
כי למרות כמה שזה מעצבן, הצבע כנראה בכל זאת משנה. יין שותים עם העיניים או משהו כזה.. אז לקחתי לתשומת לבי להבא להכין רוזה פחות יפה.
וגברים שלא רוצים לשתות ורוד? נו, טוב, בשבילם יש פטיט סירה.