נחום נווה, איש הכרמים של היקב, הוא האיש הכי נחמד שאתם לא מכירים. למען האמת אין גם סיכוי גבוה שתכירו אותו כיוון שהוא לא מסתובב במקומות שאנשים כמונו מכירים אנשים אחרים כמונו כמו תערוכות יין, השקות וכיוצא באלה. כמו כן הוא תמיד נורא עסוק, טרוד, לא מספיק, רץ אחרי הזנב של עצמו ועושה אלף דברים בו זמנית. אם בכל זאת תרצו לצפות בנחום הארץ ישראלי באזור הגידול הטבעי שלו נסו להגיע מבעוד מועד (עם הזריחה) לכרמים. שם, באחת החלקות תצליחו למצוא אותו מתקן איזה צינור, מתחשמל מהגדר או מציל צב.
במסגרת הפינה הותיקה והאהובה "העולם אינו סובב סביב נעמה", שקצת נזנחה לאחרונה, הזמנתי את נחום לענות על כמה שאלות. שלא תחשבו, קל זה לא היה. אבל היה שווה.
ש: ספר קצת על עצמך. היכן גדלת, איפה למדת... כאלה...
נולדתי בקיבוץ כפר עציון, בכור לאחד עשר אחים ואחיות. אבא שלי אמנם אוהב מאוד לטפל בגינה ובבוסתן שלו, אך ברוב זמנו הוא עוסק בהוראה (רב) ובעניינים חברתיים ואימא שלי מורה לאמנות ומגדלת את המשפחה על שלוחותיה. את האהבה שלי לטבע ולחקלאות כנראה קיבלתי מהסביבה הקיבוצית. אני שייך לכיתת "סלעית", בגיל בית ספר היינו עובדים פעם בשבוע אחר הצהרים באחד הענפים בקיבוץ, אני הייתי במטע והקור הצליח לצרוב בי טוב את הזיכרון של משיחת הגדמים של הנקטרינות במשחת זפת שחורה. בשנות התיכון הייתי מבלה הרבה מזמני בפארק בע"ח וצומח הנמצא בקיבוץ ושקיבל את השם הרומנטי "שיר השירים", שם זכיתי לעבוד לצד איש טבע בכל רמ"ח איבריו בשם רן צור וקיבלתי ללא ספק הרבה מאוד מהאהבה שלי לתחום.
לאחר הצבא עבדתי בקיבוץ כ 5 שנים במטעי הנשירים בקיבוץ, ולאחר לחץ פיזי מתון "הסכמתי" ללכת ללמוד בפקולטה לחקלאות, שם תקעתי שורשים כ 6 שנים טובות. בפקולטה למדתי בתחום מטעים וצמחי נוי ואת עבודת המאסטר עשיתי על "הכוונת הפריחה בפסיפלורה" במעבדה של דר' אלון סמך.
תוך כדי הלימודים והיציאה מהבועה של הקיבוץ נחשפתי לעולם והכרתי את אשתי שולמית. לאחר 4 שנים במושב גמזו נדדנו צפונה לרמת הגולן (מושב נטור) ומשם הדרך ליקב דלתון הייתה קצרה.
ש: בתור מי שעסק בגידולים שונים, מה לדעתך שונה בגידול גפן, ברמה התפיסתית, לא במעשה.
חוץ מהעבודה במטעים בקיבוץ, יצא לי גם לעבוד תקופה קצרה בחברת מהדרין בליווי גידול אבוקדו, אפרסמון, ליצ'י וענבי מאכל. כך שנחשפתי ללא מעט סוגי פרי. בכל הגידולים האלו משקיעים הרבה זמן וכסף כך שהפרי יהיה בעיקר יפה (וגם טעים), ובתור חקלאי אתה מקבל תחושה תוך כדי הגידול אם הצלחת בטיפולים או לא (בדרך כלל אפשר לתרגם את צורת הפרי וטעמו לגודל ההצלחה).
לעומת זאת, בגידול ענביי יין המצב שונה. ראשית, לצורה אין כמעט חשיבות (ובדרך כלל דווקא הגודל הקטן והסמרטוטיות היא הקובעת). ואילו הטעם, שלו נזקפת עיקר החשיבות במדידת ההצלחה, הוא אינו טעם שכל חקלאי יכול לחוש. מדובר פה על חוש טעם "על" (החוש השישי), ולכן אתה נצרך להצטייד בהרבה סבלנות והבנה עד שאתה מקבל פידבק על "ילדך".
ש: האם עולם היין נראה לך שונה ממה שדמיינת לפני שנכנסת אליו?
האמת שנשברו לי מיתוסים תוך כדי עבודתי ביקב. לפני שהגעתי ליקב כמעט ולא נגעתי ביין, ואם כבר יין אז רק יין פטישים. על התווית בצד האחורי של הבקבוק, בה מתוארים הטעמים שאמורים לעלות בחיך תוך כדי לגימת היין, הסתכלתי בדרך כלל כגימיק שיווקי. היום אני כבר מתייחס לזה אחרת, למדתי לסובב את הכוס באוויר ולקחת נשימה עמוקה של ריחות פירות יער ו"אפילו" אני נהנה מזה.
ש: איך אתה רואה את הקשר בין כורם ליינן?
מכיוון שמדובר פה לדעתי על חוש שישי שהייננים ניחנו בו, ולנו לכורמים לא תמיד יש אותו (לפחות אני יכול להעיד על עצמי), אנו צריכים את הייננים שייקחו אותנו כמו עיוורים למקום אליו הם רוצים להגיע. כלומר זהו קשר הכרחי אחרת יגיעו ליקב אולי ענבים טובים מאוד אבל לא ליין.
(ובכל זאת הערה, לא התאפקתי, אני כמובן מוחה על ההנחה שלייננים יש חוש שישי, ובכל מקרה, אם אחרי שלוש שנים נחום מרגיש כעיוור אז אין ספק שנכשלתי בתפקידי להאיר לו את עולם הטעם. נעמה)
ש: מה החלק שאתה הכי פחות אוהב בעבודה?
יש כמה חלקים כאלה: את הנסיעות הרבות, קשה לי להשלים עם העובדה שכל כך הרבה זמן מתבזבז לי על הכביש. את עבודת הניירת במשרד, אני מפתח עם הזמן אלרגיה לעבודה המשרדית, יש לי כנראה נטייה להתבחבש עם זה.
ש: מה החלק שאתה הכי אוהב, חוץ מאשר הזכות שנפלה בחלקך לעבוד עם נעמה?
ראשית אני אוהב להיות בחוץ (מין קלסטרופוביה קטנה), כך שההזדמנות לעבוד בכרמים היא כבר מימוש של אהבה קטנה.
אני אוהב להגיע לבציר ולהרגיש שאני מסיר אחריות. יש לי תחושת הקלה מסוימת (כי היא מושלמת רק כשאני מקבל פידבק חיובי על איכות הענבים).
ש: אתה אוהב יין? אתה חושב שכורם צריך להכיר ולאהוב יין?
אני אוהב בעיקר להסניף יין, ברגע שאני שותה אותו מבחינתי הוא כבר פחות טוב. מבחינת הכורם יש חשיבות גדולה להכרות התוצר הסופי אותו הוא מגדל. רק כך לדעתי הוא מקבל תחושת שייכות אמיתית החיונית כל כך לגידול מסור.
איזה זן אתה הכי נהנה לגדל?
אני אגיד שיראז למרות שהוא גורם להרבה כאב ראש בעיצוב שלו, אבל בסופו של דבר הוא נראה מאוד מסודר ומאוורר ואני חולה על סדר. בעצם אולי האהבה שלי לזן זה נובעת מהמיקום שלו בחלקת ספסופה הממוקמת מתחת להר מירון.
ש: סיפור קטן מעניין/משעשע מעבודתך בכרמים
לפני שנה התחלנו לעבוד עם קבוצת עובדים ממעון יום בשומרה (השייך לעמותת כוכב הצפון). חבר'ה אלה למרות קשיי היום יום שלהם לקחו על עצמם לטפל בחלקת אבן מנחם שניטעה בקיץ 2009 והם עושים את זה מכל הלב. בכל פעם שאני פוגש אותם בשטח, זה עושה לי טוב על הלב. מבחינתי זה שילוב של שני חלומות: חקלאות ועזרה הדדית.
ועוד משהו: בקיץ האחרון יצא לי להגשים עוד חלום קטן. כשהתחלנו להכשיר את חלקת אלקוש התגלגל אלי סיפור על מערת נטיפים סודית הממוקמת בקרבת מקום. באחד מאחרי הצהרים בקיץ האחרון חברנו אנוכי, הבלוגיסטית (הוא מתכוון אליי כמובן, נעמה) וידיד טוב מכפר שמאי והשתלשלנו לעומק של כ 50 מ' לעולם מופלא, חוויה שלולא חלקת אלקוש מי יודע?
נחום מגשים חלום
ומה שנחום מצא בפנים, באמת חלומי