לפני איזה שבוע מצאתי את עצמי בסופרמרקט.

אני בדרך כלל משתדלת להימנע מכאלה דברים אבל נגמר החלב. וכשאין לי חלב לקפה אני שוכחת מה היו העקרונות שלי. חוץ מחלב נגמרו גם הביצים, הלחם, הירקות ואפילו הטונה בקופסא. ויש לי ילדים להאכיל והיה כבר כמעט ערב! בקיצור, תירוצים.

בכל מקרה, נחשפתי אחרי שנים רבות למה שנקרא "חווית הקנייה" בסופר. מה אני אגיד לכם? יצאתי עצובה ומהורהרת וכמו תמיד כשאני עצובה ומהורהרת יוצא מזה פוסט.

 

עשרה דברים שידעתי על קניות בסופר וכבר הספקתי לשכוח:

 

אז בעתיד הנראה לעין אני ממשיכה לקנות אצל הירקן הכי שווה בגוש חלב. שיש לו סיגריה שמוטה בזווית הפה והוא אומר לי בחורף עזבי אותך מעגבניות, יש יופי של כרובית. הוא גם שואל מה בדעתי לעשות עם הבמיה. כבר כמה שנים הוא עונה בסבלנות כשאני שואלת שוב ושוב מה עושים עם מלוחייה אבל אף פעם לא קונה. ואפילו בלי כל זה היה שווה כי יש לו בעונה מלפפונים קטנטנים שעירים ומתוקים שאני קונה ולא מתאפקת ואוכלת את כולם כבר בדרך הביתה.

וגם לפעמים סגור אצלו.

ועוד לא דיברנו על הקצב...