מדובר במחסן שבו שמורים כל יינות היקב לדורותיהם. 15 בצירים, בממוצע 15 יינות שונים מכל בציר... הרבה יין.
בהתחלה לא הבנתי בכלל! כמה תמימה הייתי... חייכתי בנימוס כשהודיעו לי שהוחלט לעשות סדר במחסן וחזרתי לענייני (גלישה באתרי יין מגונים), אבל קובי התעקש שבהזדמנות זו אני צריכה לטעום כל אחד מהיינות. "מוזר..." חשבתי לעצמי, אבל לא העזתי להתווכח.
כך מצאתי את עצמי בשבועות האחרונים במרתון אינסופי של טעימת יינות מתיישנים. העניין העיקרי הוא כמובן באבולוציה של התוויות אבל פה ושם יש גם יין שמפתיע.
אני חייבת להגיד שזאת הייתה חוויה מאוד משונה, וכדי להדגים עד כמה אזכיר לכם סיפור קטן:
מעשה בחלמאי אחד שיצא למסע רגלי לוורשה. בסוף היום הראשון, לפני שנרדם בצד הדרך, החליט לסמן לעצמו את כיוון ההליכה על ידי כך שהניח את חרטום הנעליים בכיוון וורשה והעקבים בכוון חלם.
רצה הגורל ושיירת סוסים שעברה במקום הפכה את כיוון הנעליים. למחרת קם החלמאי, נעל את נעליו והמשיך בדרכו, בכיוון חרטום נעליו כמובן.
לאחר מספר שעות הגיע לעיר וגילה להפתעתו שוורשה דומה דמיון מוחלט לחלם שממנה יצא. בתים דומים, רחובות ועצים ואפילו האנשים דומים לחבריו בחלם. המשיך וגילה רחוב דומה לרחוב שבו גר, בית דומה לביתו שלו ובפתח הבית אישה הדומה לאשתו. בעודו עומד המום צעקה אליו האישה: גצל! כנס! ארוחת הערב מתקררת. כיוון שגברה עליו סקרנותו, החליט להמשיך להתגורר שם עד שישוב המקביל הוורשאי שלו. עברו ימים ושבועות וגצל מוורשה לא מגיע.
חברינו החלמאי המשיך לחיות שם עוד זמן רב כאשר הגעגועים לאשתו וילדיו החלמאים ממלאים אותו.
אז לטעום יינות מדלתון שנעשו טרם זמני הרגיש לי כמו לבקר במקום מוכר ולא להבין בדיוק מאיפה הוא מוכר לי. איך זה ייתכן?! הרי לכל יין שיוצא מהיקב במשמרת שלי יש איזה הגיון מאחוריו. איזה סיפור שאני סיפרתי לעצמי על איך שהיין הזה נהיה. בסיפור הזה אני החלטתי לעשות ככה וככה כדי שייצא כך וכך.
הסיפור שלי, ואני ואני...
ופה, לנגד עיניי ממש, יין שנעשה לפני זמני והוא דומה באופן מדהים ליינות של עכשיו. ברור שיש הרבה הבדל, ברור שיש סגנון, אופי, התיישנות, ואם יורשה לי להעיד, פה ושם גם שיפור, אבל בגדול, מאוד דומה! אז איפה אני בכל הסיפור הזה?
צריך מוסר השכל? אני חושבת שכבר הבנתם...
חלק מהיינות המתיישנים מוצעים עכשיו למכירה במרכז המבקרים של היקב.