השיר המיתולוגי של בנזין, יום שישי, אתם יודעים, היה תמיד נר לרגליי. יום שני עצבני זה לגמרי אני. לדעתי השיר נכתב לפני עידן החמשושים ושבוע העבודה של חמישה ימים ולכן יום חמישי לא קיבל את מלוא הכבוד המגיע לו, אבל בגדול השתדלתי להתנהל על פי הסדר שהכתיב יעקב גלעד ובהצלחה שאי אפשר להתכחש לה. אז אני רוצה להכריז פה על אמת אחת ברורה, שגם אליה אי אפשר להתכחש – חודש יוני הוא יום רביעי החדש. כלומר - מיותר!!
כל מהותו של חודש יוני ביקב הוא המתנה. וכמו כל ישראלי מצוי, גם אני שונאת להמתין. כבר הזמנתי מיכלים לבציר הקרוב, וגם חביות וגם כל שאר הדברים שאנחנו משתמשים בהם ואתם לא רוצים לדעת כמו חומצה ושמרים. כבר עשיתי את הבלנדים, כבר ביקבקתי את מה שצריך ועכשיו נשאר רק לחכות שהיינות יהיו מוכנים. כבר הזמנו שתילים לנטיעה הקרובה, כבר הכשרנו את השטח והכנו את ההשקיה. כבר גמרנו עם כל מה שקרוי בעגה המקצועית "טיפולי נוף", שבעיקרון מדובר בלסדר את הגפנים כך שיראו טוב בצילומים... כבר גמרנו עם פסח, ואפילו שבועות. ראש השנה עוד לא לגמרי פה. בקיצור, אנחנו בלימבו. בין לבין. יושבים על הגדר ומחכים למשיח... ואוטוטו בלי שבכלל נספיק ליהנות מהאתנחתא הזאת יהיה פה הבציר, האקשן, נישאר כל הלילה ועד הבוקר הבא...
אז אני הולכת למתוח קפיצים ולשחרר כיווצים כי הוא כמעט פה, אבל כמעט. יש עוד קצת זמן לנמנם וגם ככה אין לי דרך לברוח, גם אם הייתי יודעת לאן...
אחלה קליפ! אין על שנות השמונים! כשאוסטרליה עוד הייתה עולם חדש ויהודה פוליקר היה אופציה...