רבות דובר על מקומה של החריזה בשירה המודרנית. בשנים האחרונות הייתה קהילת שוחרי השירה העברית כמרקחה ו
חילופי מהלומות בין נתן זך לדורי מנור העסיקו את מדורי הספרות. התלבטתי רבות לאיזה צד של המתרס אני שייכת עד שלבסוף בחרתי בניאו-קלאסיות. החזירו את החריזה!
חמודה וחיננית כמוה אין,
ולא מיצינו אותה עדיין!
אבל כמו משוררת מודרנית קלאסית שירתי עוסקת רק בנושאים הקרובים לליבי שהרי "רק על עצמי לספר ידעתי..."
במשך חודשים ארוכים (יומיים...) אספתי קטעים של ביקורת יין מאתרים ומבקרים שונים וארגתי אותם לכדי שיר מהודק היטב.
הכל ציטוטים אמיתיים, לא המצאתי כלום.
תהנו!
רֵיחוֹת חַוָּה
אֲדָמָה רְטוּבָּה
טָאנִינִים כִּמְעַט מְתוּקִים
פֶּטֶל צָעִיר
מִשְׁמֵשׁ בָּהִיר
טָאנִינִים מְרֻסָנִים וְרַכִּים.
פְּרִי לָבָן וְבָּשֵׁל,
תַּבְלִינִים וּמְעַט פִּלְפֵּל.
אֶשְׁכּוֹלִית, לִיצִ'י וְעוֹר מִשְׁמֵשִׁים
טָאנִינִים חָזָקִים וְבּוֹלְטִים.
מְעַט מְתַקְתַּק
מְעַט אַלְכּוֹהוֹלִי
מְעַט מָרִיר בָּסִיוּם.
מְשָׁדְר הֲנָאָה
בְּאׂפֶן מַפְתִּיעַ -
מְמַצֶּה אֶת הַפּוֹטֶנְצְיָאל הַגָּלּום.
רַךְ, מִתְמַסֵּר,
גִמּוּר מְרַתֵּק.
עִשְׂבֵּי תִּבּוּל קְלוּיִים.
עָשִׁיר, מְאַתְגֵּר,
טָאנִין מְפַנֵק.
וּפֵירוֹת טְרוֹפִּים קְלִילִים!
*אל תתפסו אותי על קוצו של יוד. הניקוד בסגנון חופשי.