*הציור בדף הראשי נקרא "Autumn, or the Grape Harvest" (סתיו או בציר הענבים) של פרנסיסקו גויה

היינן ביולי: ההמתנה היא אויבתו המרה ביותר של היינן וכשועל ותיק הוא יודע שעליו להיערך בכל האמצעים. הוא מייצר לעצמו תכנית עבודה מפורטת שלא תשאיר לו רגע דל. התכנית כוללת בעיקר ביקורים סדירים בכרמים. עכשיו כשהענבים החליפו צבע, מוצא בהם היינן עניין מחודש. איש מקצוע מנוסה פחות היה מתפתה לדגום אותם, אך לא היינן שלנו. ניסיונו ארוך השנים לימד אותו שהנשק היעיל ביותר כנגד ההמתנה הוא לא להסתכל בשעון ובהתאמה, לא לבדוק סוכר. רק הנונשלנטיות תנצח! לקראת סוף יולי בודק בהיחבא היינן סוכר בחלקת סוביניון אחת ומחביא את התוצאות מעמיתיו. "לא מצמצתי" יאמר להם.

היינן באוגוסט: היינן יודע שסופו של החודש יהיה כמרקחה, אולם בתחילתו אין לכך סימן. הוא נדרש לעצבי ברזל כדי לא להתחיל לבצור בטרם עת. הוא שואב סיפוק מהקימה המוקדמת, מדיגום הפרי ומטעימת ענבים שאינם בשלים. כל הכרמים מסתדרים להם בטור, המקדים מקדים והמאחר מאחר. ידיעה זאת מעניקה ליינן רגיעה. הסדר שב על כנו, יש הגיון ביקום.

ואז ביום בהיר אחד זה קורה! הגיע העת. יש לבצור ועכשיו! שינוי הקצב מוצא את היינן מוכן כפי שלא יהיה מוכן לעולם. הוא נכון, ערוך, שש אליי בציר. הטלפון מצלצל ללא הרף, האוטו מאובק, משאיות יוצאות ונכנסות, הבצרות נעות והבוצרים נאים. שוב הוא מדלג בין הכרם ליקב, מתסיסה לתסיסה ומעל הצינורות. שוב ליבו מחסיר פעימה לנוכח אשכול מבטיח. שוב חדוות הגילוי ושמחת היצירה. הללויה! לו יכול היה לשמר את הרגע, היה עושה זאת ללא היסוס. נדמה לו כי מדובר באושר.

היינן בספטמבר: האושר הוא חמקמק. זאת למד היינן היגע על בשרו. בהיותו יינן ביקב כשר הוא זוכה לימי חופש מרובים שהינם בבחינת עינוי גמור. בעוד שיינותיו תוססים בשיא כוחם, הוא טובל תפוח בדבש. יינותיו מתחממים, מתקררים וגולשים מהמיכל והוא מטלטל את הלולב. התסכול רב ופתרון אין. שהייתו מחוץ ליקב נדמית לו כמסע ליקום מקביל בו האנשים רחוצים ונינוחים והמילה שפייה אינה מוכרת. בין חג למועד מתנהל ביקב החודש העמוס ביותר. ענבי קברנה סוביניון בכל צורה, צבע ומשקל סגולי מגיעים בזה אחר זה. היינן טועם, מהנהן וממשיך הלאה. לא זה הזמן להכרות מעמיקה, זאת יעשה בניחותא בתחילת החורף.

היינן באוקטובר: חרדה תוקפת את היינן שלנו עם כל עב וענן. תהפוכות הסתיו גובות ממנו מחיר כבד. עם רדת היורה נמלאות הבריות בחדווה ילדותית והיינן קרוע בין שני כוחות מנוגדים. מחד, כל חושיו אומרים שמחה פראית למרגש הגשם הראשון אך מאידך הידיעה כי יש ענבים על הגפן לא נותנת לו מנוח.

והנה, ביום אפרורי אחד, הבציר מסתיים. ברגע אחד. בדיוק כפי שהתחיל. לאט לאט חוזר היינן לשגרה. הוא מגלה להפתעתו שהעולם המשיך בלעדיו. העונות התחלפו, ילדיו עלו כיתה ושוב יש קרמבו במכולת. הוא מקבל את חייו בחזרה בדיוק כפי שזנח אותם לפני חודשים ספורים ועובדה זו מטילה עליו דכדוך . הוא מבולבל משפע הזמן הפנוי. שעות שעות שמצפות להתמלא.

היינן בנובמבר: במרחק סביר מן הבציר יכול היינן לחזור ליינותיו ולערוך עימם הכרות מעמיקה וזאת הוא עושה כל שנה בנובמבר. כמו כן עסוק היינן בסיכומי בציר מכל זווית אפשרית. בסיפוק רב הוא מתבונן ביומנו העמוס לעייפה בישיבות מישיבות שונות. המוזמנים משתנים ורק הוא נשאר על מקומו. הוא נדרש לאמירות מלומדות על איכות הענבים. על השפעת החילון, הקיטום, הדילול והדישון. על תפקודי המשאבות ועל אופיים של השמרים. הוא נערך לכל ישיבה בטרם עת. מכין גרפים, מצגות ותקצירים. ימיו מלאים בישיבות ארוכות שבסופן מסקנה אחת: אי אפשר לסמוך על מזג האוויר.

היינן בדצמבר: שקוע עמוק בתרדמת החורף שלו ומגיח מדי פעם רק כדי לבדוק אם הושלמה השלכת. בין נר ראשון לנר שמיני הוא משחיז את המזמרה ומנער את הבוץ ממגפיו. פרויקטים שנדחו מהקיץ חוזרים לרדוף אותו. הוא נזכר כי הבטיח לכונן בקרת איכות לקרטונים ולבדוק את ההיתכנות של מיצוי שמן מזרעי ענבים. כמו כן תכנן לקרוא מאמרים והרבה. הוא נושא עימו חוברות לכל מקום: הביתה, למוסך, לרופא השיניים. הוא קורא את הפרסומות, מתבונן בתמונות ומסמן לעצמו מאמרים שיקרא מיד עם חזרתו מהחופש.

כך עברה לה שנה שלמה והיינן שלנו מתבונן אחורה בסיפוק. הוא מרוצה מעצמו, מרגיש שיצר יש מאין.  הוא בטוח ביכולתו להמשיך כך לעולם.