אז השנה נסענו לבורדו. הטיול היה חלק מפרויקט "3 פעימות" שהשקנו כבר בנובמבר 2008 ובעצם הגיע לשיאו בטיול. על הפרויקט תוכלו לקרוא כאן, מהאתר סומלייה של אבי בן עמי.
הטיול (להלן: סיור, נשמע יותר מקצועי) ארך חמישה ימים בהם היינו בעיקר בבורדו, עם גיחה קטנה לקוניאק ויום חופשי בפאריז.
ביום הראשון ביקרנו אצל ברנרד, חבתן מעולה שנמצא בקוניאק ואנחנו עובדים איתו כבר כ-5 שנים, בהצלחה רבה יש לומר. אחרי הביקור טעמנו קברנה סוביניון שלנו מבציר 2007 שהיה במשך שנה בחביות שונות. מטרת הטעימה לעמוד על ההבדלים בין חבתנים ובין גיל החבית. עד כאן היתה עבודה ומכאן בעצם באתי כדי להנות.
היינו במיוקוב. יצרן קוניאק שמיובא לארץ על ידי החברה הסקוטית. קיבלנו סיור ארוך ומושקע שבסופו מסקנה אחת עבורי: קוניאק זה לא כוס התה שלי...
ביומיים שלאחר מכן ביקרנו ביקבים הבאים:
Chateau Lunch-Bages (Pauillac), Villa Bel-Air (Graves), Les Ormez De Pez (St. Estéphe)
כולם שייכים למשפחת CAZES. משפחה בעלת נכסים רבים בבורדו אבל גם בחלקים אחרים של צרפת ואף מחוצה לה. לכל שלושת היקבים יש אתרי אינטרנט שנמצאים כרגע בבניה. למי שמעוניין אפשר למצוא שם מידע בסיסי. היה מעניין לראות יקבים בשלושה אפלסיונים שונים (שניים מהם ממש צמודים זה לזה: סט. אסטף ופויאק). כיוון שכל שלושת היקבים בבעלות אותה קבוצה ראינו דמיון גדול בציוד ובשיטות הייצור ובעצם כרגיל ההבדל נובע מהכרמים.
מי שקרא את הפוסטים הקודמים שלי יכול כבר לנחש שאין לי כוונה לתאר את היקבים, הציוד, הנוף הנשקף מהחלון וכדומה. את כל אלה ניתן במאמץ לא רב למצוא לבד בשיטוט באינטרנט (ויקיבוזנח.קום למשל). אבל בכל זאת כמה דברים.
1. מה שאני הכי אוהבת בסיורים כאלה זה למצוא כל מיני "טריקים" שמשתמשים בהם. אחר כך אני מראה את התמונות ליוחאי (מנהל המשטח של דלתון) ושנינו יכולים לדון באיזה ברז במשך שעה. הפעם למשל ראינו מערכת קירור אישית לחביות. במהלך תסיסה של יין לבן בחביות הם נוהגים להכניס לכל חבית מוט קירור אישי. לכל חבית בקרת טמפרטורה משלה וכך הם יכולים לבצע תסיסה קרה מאוד בחביות. מטורף? בפירוש כן. נחוץ? ברור שלא. אבל חמוד מאוד.
(לכל חבית קירור אישי...)2. ב- Villa Bel Air פגשנו את גי שהוא גם היינן וגם הכורם כנראה ובקיצור הכל. נראה שגם אצלו זאת לא בדיוק תקופה עמוסה כיוון שהוא החזיק באוטו שני כלבי ציד והיה בדיוק בדרך לאיזה מסע הרג. למרות זאת מדובר בבחור מקסים. הסיור איתו היה אחד הסיור האמיתיים והכנים ששמעתי ביקב מעודי. ללא כחל וסרק הוא הסביר לנו לגבי השיקולים המסחריים שמאחורי בחירת חביות, נטיעות חדשות וכדומה. היו אמנם חברים בקבוצה שעיקמו פרצוף מול הכנות שלו, שהרי כידוע שיקול כלכלי הוא כמו לחטט באף, משהו שכולם עושים אבל אף אחד לא מודה בו... אני בכל מקרה אהבתי מאוד.
(עם גי בווילה בל אייר)3. ככלל, רוב היינות המרגשים (כן, השתמשתי במילה הזאת) ששתינו היו בארוחות ערב בכלל ולא ביקבים. שלא תבינו אותי לא נכון, טעמנו ביקבים יינות מצוינים אבל באופן אישי אני מעדיפה בכלל יינות מאזורים אחרים. שתינו איזה שטונף לבן – מ ה מ ם. גם שנין בלאן מהלואר שהיה פנטסטי (למה אף אחד לא מגדל פה שנין?...) ואיך אפשר בלי איזה סירה. (שמות אני לא זוכרת. אם תתעקשו אוכל לשחזר אותם). בקיצור: הטירות מדהימות. היין – לא נפלתי. אני יודעת שזה נשמע לא רציני, כוללני וכל זה. אבל בשביל זה יש לי בלוג כן?
4. הייתי בפאריז!!! זאת פעם ראשונה. אני יודעת שלא נהוג להודות בדברים כאלה, בטח לא אם אתם ב"תעשייה", אבל מה לעשות? לא יצא לי. בכל מקרה היה מדהים. תודה ששאלתם.