יין ישראלי - תקציר ההיסטוריה של התעשייה
מילדותי בלונדון נחרטה בזיכרוני התרומה הישראלית עבור ארוחות שישי בערב: יין מתוק, מלא ואלכוהולי שנשפך מבקבוק הפלווין עבור הקידוש.
אם אבי רצה להציע לנו משהו בעל שיעור קומה, אז בדרך כלל זה היה יין שהגיע ממקום כלשהו באירופה, סביר להניח שמצרפת.
בנעורי, התחיל לקרות משהו די מעניין: מידי פעם ובהזדמנויות שונות התחילו להופיע על שולחננו יינות ישראליים, והם היו טעימים באופן מפתיע.
במיוחד בזמן פסח חגגנו את הרגל עם יינות חדשים מרמת הגולן והגליל. לא רק שהם היו ראויים לשתייה אלא גם היו למעשה טובים מאוד.
מה שחזיתי באותו זמן בשולחן האוכל הוא בעצם את הפיכתה של ישראל מיצרנית יין זול, מתוק ולעיתים מתחת לכל ביקורת לחברה ב"עולם החדש" של קהילת יצרני היין שמסוגלת להפיק יינות איכותיים – מה שמפתיע הוא הזמן הרב שלקח למהפך הזה לקרות.
זהו אינו דבר מפתיע שיין מיוצר בישראל, אחרי הכל יין מופק כאן עוד משחר הציביליזציות והוא חלק בלתי נפרד ממנהגי היהדות. תיירים המגיעים לישראל יכולים לבקר במבחר רב של יקבים. יש אחד אפילו ליד עין עבדת בנגב, שנבנה לפי כ-2000 שנה והווה חלק משביל התבלינים הנבטי.
אולם, הכיבוש המוסלמי של שנת 636 אחרי הספירה שם קץ לתעשיית היין באזור למשך כ-1200 שנה, עד שהברון אדמונד דה-רוטשילד הגיע לפלסטינה בשנות ה- 80 של המאה ה-19 ונטע כרמים חדשים בזכרון יעקב וראשון לציון.
הכרמים החדשים דרשו יקב על מנת לעבד את הענבים, וכך לקראת סוף המאה ה-19 רוטשילד בנה את היקב שלימים נהיה ידוע בתור "כרמל מזרחי" כדי לעבד את הענבים, וסימל את הלידה המחודשת של תעשיית היין בארץ הקודש.
אך למרות מאמצי הברון רוטשילד, במשך 100 שנים בערך, היין שיצא מישראל לא היה טוב יותר מהשיכר שהיה מופק ונצרך על ידי הנבטים.
היה צורך במאמצם המרוכז של כמה קיבוצים ומושבים ברמת הגולן כדי לחולל את המהפך בתעשייה של יין ישראלי שבו אנו חוזים היום.
באמצע שנות ה-70 של המאה ה-20 הם זיהו שתנאי הקרקע והאקלים ברמת הגולן והגליל הם זהים למעשה לכמה מאיזורי גידול היין המובחרים ביותר בעולם. הם נטעו כרמים ובהתחלה מכרו את התוצרת ליקבים הגדולים יותר שהיו קיימים בישראל, אף על פי כן, ניסיונות ייצור שנעשו בכמויות קטנות הראו תוצאות מבטיחות מאוד, וההחלטה התקבלה להקים יקב באיזור.
בשנת 1983 הוקמו יקבי רמת הגולן שאיגדו בתוכם טכניקות הפקת יין מתקדמות מקליפורניה. הפרויקט נחל הצלחה, ועם לידתו החדשה של יקב זה אנשים התחילו לקחת את היינות הישראלי יותר ברצינות.
מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 הייתה זאת תקופת תור הזהב של תעשיית היין הישראלי. השפע שהתרבה בישראל בא לידי ביטוי בזה שיותר ישראלים החלו לצאת לחו"ל ולגלות שיין הוא לא רק לקידוש (התקדשות).
דור חדש של צרכנים נחשף לאיכות טובה יותר של יינות מאילו שהיו בביתו, מה שהעלה את רף הציפיות מהיינות תוצרת בית.
תגלית ה"פרדוקס הצרפתי" (מה שנטען שצריכת יין אדום מפחיתה את רמת הכולסטרול) גם נתנה תמריץ לדרישה הגוברת ליין בתוך המדינה. כתוצאה מכך, היקבים בישראל אולצו להגביר את מאמצי הפקת היין שלהם, חלקם באופן מוצלח יותר מאחרים, ומעיין של יקבי בוטיק התחיל לנבוע כשהוא מבטיח יינות איכות עם שמות כמו דלתון , שורק צורה וקאסטל. רבים מיקבים חדשים אלו מציעים סיורים מודרכים לתיירים במתקניהם מלווים בטעימות מהיינות שלהם.
אחד היקבים החדשים היותר מוצלחים הוא יקב דלתון, הממוקם בהרי הגליל העליון. דלתון הוקם ב-1995 , יציר כפיה של משפחת עולים מאנגליה שזיהו את הפוטנציאל של הקמת יקב באחד האזורים הציוריים ביותר של ישראל, המשקיף על הר החרמון ועל עמק החולה. אספקת הענבים שלו מגיעה מהכרמים הסמוכים של הגליל העליון, דלתון הוא יקב קטן ברמה עולמית שמפעיל קווים של העולם החדש המפיקים יינות שולחן כשרים. היינות התקבלו יפה בעולם וזכו בפרסים יוקרתיים כשהמתחרים הם בורדו, לונדון וניו יורק. מבקרים בישראל יכולים לבקר ביקב ליד צפת שפתוח בכל יום חוץ משבת. סיורים וטעימות מוצעים תמורת תשלום צנוע.
אפילו הנגב, נראה שוב מושך עבור ייננים ובשנים האחרונות כרמים החלו להינטע בערד (ליד באר שבע), מצפה רמון ושדה בוקר. אני רק תוהה עד כמה הנבטים היו מזהים את המקום בו הם נהגו לנדוד אם הם היו חוזרים היום....