מכל חודשי השנה האהוב עליי ביותר הוא נובמבר! נובמבר הוא כמו הערב של יום חמישי – התחלת סוף השבוע! הוא כמו סלסלת לחם לפני הארוחה, הוא כמו האזהרה של ה- FBI לפני הסרט, הוא כמו לחכות למים החמים במקלחת. בקיצור - הוא התחלה של משהו טוב! השקט שאחרי הסערה, אחרי החגים ולפני המבול. הבציר הבא הוא הכי רחוק שיהיה אי פעם, כל היינות החדשים מאופסנים להם בבטחה במיכלים, רוב התסיסות כבר יבשו. מוצאי שבת חוזר למקומו הראוי - נייר לקמוס שבוחן את מידת החיבה שלך למה שאתה עושה בימים א-ה, אבל בכל מקרה כבר לא יום עבודה. בקיצור – העתיד נראה מבטיח, שוב אפשר לקוות לחורף גשום ושוב יש לי את כל הזמן שבעולם. זה הזמן להשלים את כל מה שלא הספקתי בשלושת החודשים האחרונים. לקרוא ספרים, להכין צ'ולנט, או כל דבר אחר שלוקח יותר מחצי שעה, לברר אם נשארו לי חברים אחרי ההזנחה של החודשים האחרונים. במילה אחת – לחיות! מדוע לא יבוא נובמבר פעמיים בשבוע?!
(ועוד קצת מהאדום האדום הזה)
עוד דבר שאני עושה בנובמבר זה להכיר את היינות של הבציר האחרון הכרות יותר מעמיקה. בזמן הבציר אין לי זמן להתרשם ולהכיר כל יין לעומק. ישנם עשרות יינות מכל זן שצריכים להגיע בבטחה משלב העינב לשלב היין עם אפס תקלות. עיקר העבודה היא בקרת איכות או אם תרצו, כיבוי שריפות. אחרי הבציר, כשהיינות כבר סיימו תסיסה וברובם גם תסיסה מלולקטית, זה הזמן להתחיל להכיר אותם באמת. אני לוקחת לי בכל יום כמה יינות לחדר הטעימות. סוגרת את הדלת. משאירה את הטלפון מאחור ומתרכזת בכל אחד ואחד. אני מקפידה לטעום אותם באופן "עיוור", כלומר מבלי לדעת מיהו מי, כדי לא להיות מושפעת מדעות קדומות. דעות יש לי בלי סוף, כנראה שרובן הגדול דעות קדומות במובן הזה שאני לא טורחת לרענן אותן ולהצליב אותן עם העובדות. רק בטעימה עיוורת, ורק בטעימה העיוורת הראשונה של העונה, אני יכולה באמת להתייחס ליינות כאל דף חלק. בטעימה הבאה אני כבר אכיר אותם וכבר שוב אהיה בטוחה בעצמי ובצדקת דרכי. אין כמו להיות צודק!
נובמבר נעים לכם רבותיי. גשום אם אפשר ובעיקר רררגוע!