10 דברים שלא אומרים למי שפרצו לו ליקב בפעם השנייה

קשה להסביר, לפעמים בלתי אפשרי, אבל אני באמת באמת מאוד נהנית מהבציר

בשנים רגילות הבציר רק מתחיל באמצע אוגוסט אבל השנה אנחנו כבר בעיצומו

זוהי תקופה של בנייה והרחבה ביקב וההתרגשות רבה. בתור מי שאוהבת להסתכל על מנופים בפעולה אלו ימים מלאי סיפוק.

מעקבי הבשלה, או דיגום פרי, בעיקרו היא פעולה טכנית מאוד שבה לוקחים מהכרם דוגמא של פרי (אשכולות או גרגירים) שאמורה לייצג נאמנה את מצב הכרם. המדגם, כמו כל מדגם, עלול להטעות. ככל שיהיה המדגם גדול יותר וכן ככל שהכרם אחיד יותר סיכויו של המדגם לדייק גדלים. עד כאן מבוא לסטטיסטיקה ומכאן, פילוסופיה בגרוש.

אני חושבת שיהיה זה יומרני מצידנו להניח שנוכל לנחש למה התכוון הטבע , או שהטבע בכלל התכוון למשהו, אבל אם נגלוש לרגע למחוזות ה"תכנון התבוני", ניסיתי לחשוב באיזה דרך היה ה"טבע" רוצה שנחווה יין.

השיר המיתולוגי של בנזין, יום שישי, אתם יודעים, היה תמיד נר לרגליי. יום שני עצבני זה לגמרי אני . תמיד השתדלתי להתנהל על פי הסדר שהכתיב יעקב גלעד ובהצלחה שאי אפשר להתכחש לה

בכל שנה בשבועות אני מתלהבת ומתנדבת להכין עלי גפן לארוחת החג. אחר כך, בכל שנה, אני עומדת עד אמצע הלילה ומגלגלת עלים ומקללת את כל מי שעולה על דעתי על הרעיון המטופש הזה. בסופו של דבר הם יוצאים נפלאים ואני משקרת במצח נחושה: "זה כלום, שעה עבודה..."

מאה יינות בכל יום, חמישה ימים ויותר. אחד אחרי השני במצעד אינסופי. חלקם מעלים חיוך, חלקם מעצבנים ממש. חלקם בהחלט מרשימים ומיעוטם ממש טעימים. זה היה השבוע שהיה...

החגים מתרגשים ובאים עלינו. פסח, חג ראשון, חג שני, ימי זיכרון ויום העצמאות. כמו תקופת חגי תשרי, גם תקופה זו קבועה בלוח השנה בעונת מעבר. תקופה מאוד עמוסה מבחינה מעשית וגם מבחינה רגשית.

הכותרת של הודעת המייל הייתה מבטיחה: "ראיון עם נעמה"... פתחתי אותה בציפייה דרוכה. הרי אין נושא מרתק יותר לאדם מאשר הוא עצמו, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בי...

מתתיה 2006 הושק ברוב פאר והדר בשבוע שעבר. את ההשקה ערכנו בוינו סוקה בהרצליה בחברתם הטובה של מיטב עיתונאי היין של ארצנו.

משה חביב, מנכ"ל היקב, הוא איש גדול, גם פיזית אבל בעיקר באנרגיות שלו. כריזמה? נוכחות? לא יודעת איך תקראו לזה אבל העובדה היא שלא מדובר במים שקטים, אולי יותר ברוח סערה. אם תכנסו למרכז המבקרים של היקב, בעיקר ביום שישי, יש סיכוי טוב שתפגשו בו. יש לו את היכולת ליצור שיחה עם כל אחד ועל כל נושא שבעולם. תוך דקות ספורות תמצאו מכרים משותפים ואולי בכלל תגלו שגם אתם קרובי משפחה... אז במסגרת הסדרה "enough about me” קבלו ראיון נוקב ונשכני עם משה.

עכשיו שאנחנו כבר מכירים מספיק אני מרשה לעצמי לכתוב על דברים שאני לא אוהבת בתעשיית היין. האמת היא שלקח לי המון המון זמן לקבץ 3 דברים כאלה כי בסה"כ ניסיתי להימנע מקיטורים סתמיים. הרי ברור שצריך לראות את התמונה הגדולה ולכל מטבע יש שני צדדים וגם שאי אפשר לאחוז במקל ולהשאיר אותו שלם. לכן רוב הדברים התגמדו כשבאתי להעלות אותם על הכתב. אבל בכל זאת: שלושה דברים שאני לא אוהבת.

כפי שדווח בפוסט קודם ההשקה המרגשת ביותר השנה היא לא של יין המתתיה (פרטים בהמשך...), לא של 500 דונם חדשים שניטעו ואפילו לא של הבן החדש של קובי (מזל טוב!!). שנת 2009 תיזכר בעיקר בזכות טורניר השש בש הראשון בהיסטוריה ליקבים שנפתח השנה ונמשך לאורך הבציר.

אני כרגע במילאנו בתערוכת הציוד סימיי, אולי התערוכה הכי חשובה של ציוד לתעשיית היין. זאת תערוכה שמתקיימת פעם בשנתיים וזאת הפעם הראשונה שיצא לי להגיע לפה.

מכל חודשי השנה האהוב עליי ביותר הוא נובמבר! מדוע לא יבוא נובמבר פעמיים בשבוע?!

אחרי שקצת התעייפתי מלכתוב על עצמי, ורגע לפני שאני מתחילה ממש להאמין ש"העם מחכה", החלטתי להזמין אורח ולראיין אותו. כמובן שהאורח הראשון יהיה מתי הרוני, בעל הבית של היקב ואיש שיחה נעים. מתי חגג השנה 70. מה שנקרא הלוואי עליי בגילו. אחרי שפרט בפני את התוכניות שלו לעתיד ואני, שבמהותי עצלה קצת, התעייפתי רק מלשמוע עליהן. אבל מתי ממשיך לרוץ. עד 120!!

בציר ראשון אחרי 3 שנות המתנה, לא יאומן כמה מהר עוברות 3 שנים. או במילים אחרות: נגמרו התירוצים, זה הזמן לספק את הסחורה.

כמו ביקור רופא במחלקה, כך גם סיבוב התסיסות היומי. כל מיכל מקבל את מלוא תשומת הלב. מסתכלים ב"גיליון הרפואי" ומחליטים מה הלאה. מי נשאר להמשך טיפול, מי עובר למחלקה אחרת (חביות) ומי משתחרר (כבר יבש).

אני ממש, אבל ממש, לא טובה במצבים של חוסר ודאות. אני אוהבת לדעת איפה אני עומדת, מה הולך לקרות ואם אפשר ברמת ודאות של 100%. בקיצור אני לא טיפוס ספונטני. זורמת? ממש לא!

לא סתם אומרים שפה זה המערב הפרוע, כנסו! כנסו!

בציר 2009. הוא כבר כאן! השבוע התחלנו עם סוביניון בלאן מכרם ספסופה וגם קצת שרדונה. זה הבציר השביעי שלי בדלתון ושל אלכס כבר ה- 14!!!

יש חלום אחד שחוזר אצלי כל שנה בערך בתקופה הזאת. בשנה שהחלום הזה לא יופיע אני אדע שהגיע הזמן ללכת הלאה...

רק בשביל החרוז הזה היה כדאי לנטוע גרנאש. זה ועוד כמה סיבות. בכל מקרה זהו חלום שהתגשם

התחלנו לטעת היום, 16 ביולי, כ"ד בתמוז, ויש לנו בסה"כ כ- 300 דונם להספיק בתוך פחות משבועיים. נשמע מטורף? אתם צודקים.

אבא שלי קורא לחודש יוני "עונת הנדודים של הייננים". בעונה הזאת הכורמים עסוקים בטירוף בכל מיני טיפולי נוף ורצים אחרי הזנב של עצמם ואילו ביקב העניינים מתנהלים די בעצלתיים.

מתישהו ובלי ששמתי לב נהייתי "מומחית" לזינפנדל. אחרי כל ההשקעה והמאמץ זה מה שזוכרים לי? את הזינפנדל?! מילא, העיקר שזוכרים. .

ברצוני לברך, באופן רשמי, את העובדים החדשים שהצטרפו לאחרונה לצוות היקב.

אז אמנם עבר יותר משבוע מאז ששבתי מהתחרות בלונדון, אבל יש לי כמה הרהורים שנראים לי חשובים מספיק כדי לחזור לעניין שנית. אז קבלו...

אלכס ואני בלונדון עכשיו מכיוון שהוזמנו זו השנה השנייה להשתתף כשופטים (עדיין לא שופטים מן המניין, כרגע עדיין "על תנאי") בתחרות יין בינלאומית שמתרחשת כל שנה בלונדון

אזהרה: מדובר בפוסט רומנטי, אופטימי ויומרני כיוון שמה כבר אפשר לחדש על העונה הכי יפה בשנה וגם הכי אלרגנית? ואיך אפשר בלי תמונות? כי כידוע תמונה אחת שווה אלף מילים וכל זה...

בשבוע שעבר הוזמנתי לערוך טעימת יין מיוחדת במינה – לנשים בלבד. הסיבה? מדובר בחנות "שירת היין" של יואב שוורץ בבני ברק שמשרתת מטבע הדברים בעיקר את הקהילה החרדית. בחנות נערכות טעימות יין מדי פעם והן תמיד מופרדות לגברים ונשים.

בפורים כידוע נהוג להשתכר עדלאידע. בניגוד לשאר ימות השנה שבהם זה מומלץ פה זאת ממש מצווה עכשיו תדמיינו שהשתכרתי והנה 10 דברים שייננים אחרים לא יגידו לכם

השנה אנחנו נוטעים כרמים חדשים במרץ רב. כהמשך למגמה שהתחילה ב- 2006 ועם עצירה קטנה ב- 2008 (תשס"ח) בגלל שנת השמיטה.

כמו בנדל"ן גם בכרם, המיקום הוא הכל. כשם שבית בקצה הרחוב שונה מבית במרכזו כך גם בכרמים, הגפן בקצה השורה אינה דומה לרעותה במרכזה. ומה עם זאת הצופה מערבה? האם ענביה יבשילו ביחד עם זאת הצופה צפונה? ומה לגבי אשכולות שונים על אותה הגפן? וגרגרים שונים באותו אשכול?

באחד הערבים האחרונים יצאנו לארוחת ערב עם קולגה מחו"ל שהגיעה להתארח ביקב חלק מהנוכחים שומרי כשרות והשאר צמחונים וכך מגוון האפשרויות המצומצם ממילא פה בצפון הצפוני הצטמצם יותר עד לכדי בית קפה חלבי אחד בעירה הקרובה

מאמר מעניין מאת אלכס הרוני על יינות ישראלים שנכתב עבור ארגון המגבית הציוני של בריטניה ב-2005.

אם תסתכלו על המדבקה שעל כל אחד מבקבוקי היין של דלתון תוכלו לראות מספר מדליונים קטנים בתחתית התווית. אלה הן למעשה חותמות של מגוון סמכויות רבניות המפקחות על כשרות היינות שלנו. זהו מאמר קצר שמסביר את כל נושא הכשרות ביינות.